הסכנות של אובר-עיצוב אתר אינטרנט: כשהאתר גדול מדי על העסק

יש רגעים בעבודה שלנו שלא קשורים לקוד.
לא ל-GSAP, לא לשרתים, לא לשגיאות אבטחה.

רגעים שמלמדים אותנו משהו הרבה יותר עמוק על עסקים. על אנשים. על פחד. על צמיחה.

זה סיפור כזה.

לקוחה שהאתר שלה מאוחסן בשרתים שלנו פנתה למעצבת אתרים , חברה שלה – כדי לבנות אתר חדש.
האתר נבנה. מושקע. מוקפד. חדשני. מלא אינטראקציות, אנימציות, תזוזות חכמות.

ואז היא חזרה אלינו כדי להעלות אותו לאוויר.

כשהתחלנו להעביר את האתר גילינו חסימות אבטחה בגלל קודים של GSAP. עבדנו לא מעט כדי לייצב ולהתאים את האתר לשרת.
עשינו את זה בשמחה, כי האתר באמת היה ברמה גבוהה ושדרג את כל הנראות של העסק לרמה אחרת.

ואז, כשהכל עלה לאוויר, כתבתי לה שעבדנו לא מעט בשביל להעביר אותו.

התגובה שלה?

“וואו… אין לי כוח לאתר. אני ממש מרגיש כפרת עוונות, לא יודעת מה להגיד.”

הייתי בהלם.

מדוע אתר אינטרנט "ליגה" לא התאים ללקוחה?

דיברנו בטלפון.

היא סיפרה שהם מתחרטים.
רוצים לבנות אתר אחר.
לא מרגיש להם נכון.

עכשיו תבינו – זה אתר שבקלות שווה 17,000 ₪.
היא קיבלה אותו במחיר נמוך יותר כי זו חברה שלה.

האתר הזה בעיניי?
משרד בקומה 61 במגדלי אביב (לפחות, לא יודעת כמה קומות יש שם…)

מרים את העסק.
מקפיץ את התדמית.
משדר חדשנות, עוצמה, ליגה אחרת.

אבל אולי…
לפעמים קומה 61 מרגישה גבוהה מדי.

גדולה מדי.
מאיימת.

החדשנות הפכה לסחרחורת?

האתר היה מרשים.
אנימציות מדויקות. תזוזות חכמות. אפקטים שמרגישים מיליון דולר.

וזה בדיוק הליבה של העסק שלה – חדשנות. יצירתיות. AI. קדמה.

אבל משהו שם הקפיץ לה דברים.
זז.
הובר.
לא נתן שקט.

וכאן התחילה אצלי תובנה.

אנחנו חיים בתקופה של "יותר".
יותר אינטראקציות.
יותר אפקטים.
יותר וואו.

אבל האם תמיד צריך?

האם לפעמים אנחנו כל כך מתרגשים מהטכנולוגיה, שאנחנו שוכחים את השאלה הפשוטה ביותר:

האם ברור מה העסק עושה?
האם תיק העבודות מוצג בצורה נקייה וברורה?
האם הלקוח מרגיש בטוח או שהוא מרגיש בתוך משחק מחשב?

מהן התובנות המרכזיות מסיפור עיצוב האתר המורכב?

לכל סגנון יש קהל

וזה אולי השיעור הכי גדול מהסיפור הזה.

יש עסקים שיתחברו לעיצוב מונפש, דינמי, עתידני.
יש כאלו שזה מדויק להם כמו כפפה ליד.

ויש עסקים שצריכים את המוכר.
היציב.
הברור.

לא כי הם פחות טובים.
אלא כי הם רוצים להרגיש שליטה. קרקע. נשימה.

אולי לפעמים לא צריך להוריד רמה –
אלא להוריד ווליום.

כמה תובנות שלקחתי מהסיפור הזה

קודם כל – כמה חשוב להתייעץ.
כמה חשוב שעוד עין מקצועית תראה את הדברים ותשים אותם בפרופורציות.

לפעמים אנחנו בתוך ההתלהבות, בתוך החדשנות, בתוך הרצון להבריק –
ומישהו מבחוץ רואה משהו שאנחנו לא.

ודבר שני – עיצוב הוא לא רק יופי.
הוא פסיכולוגיה.

אם האתר גורם לבעל העסק להרגיש קטן מולו – יש כאן פער.

ואם האתר גורם ללקוח הפוטנציאלי סחרחורת – יש כאן בעיה.

בסוף הצעתי לה:
להשאיר את דף הבית המרשים.
ולהוסיף עמוד תיק עבודות רגוע יותר. נקי. ברור.

איזון.

כי אולי זה לא או-או.
אולי זה גם וגם.

האם גם לכם קרה שנכנסתם לאתר והרגשתם שהוא מרשים מדי?
שמרוב אפקטים – פספסתם את העיקר?

מחכה לשמוע אתכם.